פסק-דין בתיק ת"ק 44994-06-12

ביום 10.4.12 אירעה תאונה בחניון חנות הירקות "הגדול מכולם" ברחוב חלוצי התעשייה.

התובעת הינה בעלת רכב מאזדה 6 מ"ר 79-605-57 והנתבעת 1 הינה בעלת רכב שברולט מ"ר
98-913-56.

כתוצאה מהנזק שנגרם לשני כלי הרכב המעורבים בתאונה, הוגשה תביעה וכן תביעה שכנגד במסגרת הליך זה.

לטענת התובעת, רכבה חנה בחניה המוסדרת בפתח חנות הירקות. התובעת ישבה בספסל האחורי ובעלה, מר אבי זילברמן, אשר נהג ברכב, תיכנן לצאת לקניות בחנות. התובעת ובעלה החליפו אי אילו דברים בתוך הרכב, כאשר דלת הנהג כבר היתה פתוחה במידה מסויימת ומר זילברמן התעתד לצאת לחנות. לפתע, נכנס רכבה של הנתבעת במהירות לחניה הריקה משמאל לרכב התובעת, פגע בדלת וגרם לה נזק. התובעת מצרפת תמונות המצביעות על הנזק שנגרם לדלת הנהג, דיווח שנמסר לחברת הביטוח אודות התאונה, דו"ח שמאי וחשבונית תיקון על סך 1365 ש"ח וכן קבלה עבור תשלום שכר טרחת השמאי בסך 450 ש"ח. בנוסף, תובעת תשלום בסך 1000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

לטענת הנתבעים , התאונה אירעה כתוצאה ממחדלי התובעת ובעלה. לטענת הנתבעת 1, נכנסה בזהירות ובמהירות המתאימה למקום חניה פנוי מצידו השמאלי של רכב התובעת עת פתח נהג רכב התובעת את דלתו בחוסר זהירות וגרם לנזק בצד ימין של רכב הנתבעת. הנתבעת 1 הפעילה את פוליסת הביטוח שלה ותיקנה את הנזק אולם הגישה כתב תביעה שכנגד במסגרתו הינה עותרת לקבלת פיצוי בגין הנזק העקיף שנגרם לה וכולל השתתפות עצמית בסך 750 ש"ח, כינון בסך 80 ש"ח והפסד הנחת היעדר תביעות בסך 1,500 ש"ח.

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי בתיק זה, הצדדים הדגימו את גרסתם לאירוע התאונה והציגו תמונות של הפגיעות ברכביהם .

במהלך הדיון העידו התובעת ובעלה, אשר נהג ברכב. הם חזרו על גרסתם לאופן התרחשות התאונה, חזרו וטענו כי הנתבעת 1 נכנסה לחניה הפנויה במהירות גבוהה יחסית לסיטואציה והציגו תמונות שנזק שנגרם לרכבם (ת/1). במענה לשאלות נציג חברת הביטוח באשר למיקום הפגיעה ברכבה של הנתבעת, משיב מר זילברמן כי היה מרחק רב בין רכבו לרכב שחנה משמאל, כך שמקום החניה הפנוי לצידם איפשר לנתבעת 1 לבצע כניסה לחניה בסיבוב עם זווית רחבה ולכן הפגיעה אירעה בקורה לצד דלת ימין ולא בחזית הרכב.

התובעת טוענת כי הנזק הניכר ברכבה של נתבעת 1 אינו פועל יוצא מהתאונה שכן נזק מעין זה היה מוביל לעקירת דלת רכבה.

הנתבעת עצמה חזרה על טענותיה בכתב ההגנה, טענה כי המתינה בעצירה מוחלטת מאחורי רכבה החונה של התובעת עד שרכב אחר ייצא ויפנה לה את החנייה, או אז נכנסה לחניה מצד שמאל לרכב התובעת. לדבריה, כאשר נכנסה לחניה, פתח לפתע מר זילברמן את הדלת ופגע ברכבה כפי שניתן להיווכח מהתמונות שהציגה (נ/1).

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים ושקלתי את כל טענות הצדדים והראיות שהוצגו מטעמם, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

שמעתי את גרסת התובעת ובעלה, השתכנעתי ממהימנות הצגת הדברים על ידם ויש לציין כי גרסתם לאופן התרחשות התאונה תואמת את הראיות הנוספות שהוגשו. ראשית, דיווח התאונה לחברת הביטוח, אשר צורף לכתב התביעה, תואם את הגרסה שמסרו התובעת ובעלה לבית המשפט. שניהם ציינו בהגינות כי דלת רכבם היתה פתוחה קמעא, שכן מר זילברמן תיכנן לצאת מהרכב, כאשר התובעת ביקשה ממנו לרכוש גם  תותים ובעודו מדבר עמה, הגיע רכב הנתבעת ופגע בדלת.

שנית, תמונות הנזק שנגרם לרכב התובעת מחד ולרכב הנתבעת מאידך תומכות אף הן בגרסת התובעת ובעלה לאופן התרחשות התאונה, ניכר מהפגיעה שברכב הנתבעת כי יכול בהחלט ומהירות כניסתה לחניה אמנם היתה גבוהה מהמותר בנסיבות, שכן הכיפוף שנגרם הינו מהותי.

הנתבעת, מצידה, לא צירפה כל ראיה נוספת לגרסתה. לא צורף דיווח אודות התאונה לחברת הביטוח ואף לא כל ראיה אחרת לצורך הענין.

לטעמי, לאחר שעיינתי בנתונים שהובאו בפניי ובחנתי את גרסאות שני הצדדים, גרסתם של התובעת ובעלה מתיישבת יותר עם נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארו על ידם וכן עם ההיגיון והשכל הישר ועל כן אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש במשפט האזרחי על מנת להוכיח את תביעתה במישור האחריות לתאונה.

יחד עם זאת, מפאת גרסת התובעת והודאתה כי רכבה עמד בחניה עם דלת פתוחה קמעא, אני מוצאת לנכון לחייבה באשם תורם להתרחשות התאונה בשיעור 40%.

לעניין הנזק, לא היתה מחלוקת בנוגע לשיעור הנזק שנגרם וזאת כפי שהוערך על ידי השמאי. אין מחלוקת שהתובעת נשאה בשכר טרחתו. לא מצאתי כל נסיבה המצדיקה פיצוי בגין רכיב של עוגמת נפש בנסיבות, קל וחומר נוכח שיעור האשם התורם המושת בנסיבות.

סוף דבר,  אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 1,089 ש"ח כפיצוי בגין הנזק נשוא התאונה, לאחר ניכוי האשם התורם, בתוספת הוצאות משפט בסך 100 ש"ח.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.